הפן הכלכלי של מגילת רות

מי לא אוהב את סיפור האהבה בין רות ובועז, בלילה על הגורן? באמת, מגילה מקסימה וסיפור מופלא. סיפור התחברותה ונאמנותה של רות לחמותה, החברות האמיצה בין שתי הנשים שנותרו בודדות בעולם לאחר ששרדו אבדן ושכול, העידוד שמעודדת נעמי את רות למצוא את גבר חלומותיה, המפגש, הפיתוי והסוף הטוב. באמת, סיפור מושלם.
נכון, זוהי אחת האופציות האפשריות לקריאת המגילה, אבל האמת הטמונה במגילה מעט שונה. המגילה מספרת קודם כל סיפור כלכלי. סיפור על גאולה.
על מנת להבין מהי גאולה, נשחזר את הסיפור. נעמי ובעלה אלימלך גרים בשדות מואב, ולהם שני בנים, מחלון וכליון. רות היא אשת מחלון, כלתה של נעמי. למרבית הצער נפטרים אלימלך ושני בניה של נעמי, רות נותרת אלמנה.
נעמי מחליטה לשוב הביתה. רות מחליטה להצטרף. החלטה לא מופרכת, אגב. רות נותרת חסרת כל. חסרת משפחה, ללא בעל וללא בנים. ללא רכוש. נעמי אשה חזקה (עובדה שמתבררת היטב בהמשך), עם מוח יצירתי וחשיבה כלכלית טובה מאד. חבירה אליה היא רעיון מצוין, שמוכיח את עצמו בסוף הסיפור.
נעמי ורות מגיעות לשדות בית לחם חסרות כל, עניות. אנו יודעים זאת מהעובדה שהן מלקטות את הלקט אשר מותירים בשדות לעניים :
"ותאמר רות המואביה אל נעמי: אלכה נא השדה ואלקטה בשבולים... ותלך ותובא ותלקט בשדה אחרי הקוצרים".
נעמי ניצבת בפני שתי בעיות. האחת – אין לה כל רכוש. אמנם, לאלימלך יש שדה, אבל במותו עובר השדה ליורשיו, הזכרים. מאחר שלבניה של נעמי לא היו ילדים, חוזר השדה למשפחת אלימלך. כלומר, לנעמי את זכות כלכלית בנחלתו של אלימלך, והיא אינה יכולה למכור את השדה על מנת שתוכל לפרנס ולכלכל את עצמה. איך הקרקע תגיע לידי נעמי ? בדרך אחת בלבד –דרך רות. אם רות נישאת למישהו ממשפחת אלימלך, מה שנקרא בשפת המקראית "גואל", הקרקע עוברת אל רות ובעלה, כמייצגים של הבעל המת.
בעיה שניה  - אין מי שיקיים את שמו של אלימלך. בניו של אלימלך מתו ללא ילדים. על פי התפיסה בעולם הקדום, במקרה כזה חובה על הגברים בני משפחת המת לקיים את שמו. הילד שיוולד נחשב לצאצאו של אלימלך, ולמי שממשיך את שמו (זהו בעצם הרציונל מאחורי חוקי היבום, לפיהם אשה שמתאלמנת מבלי שיש לה ילדים מבעלה, נשאת לאחי בעלה. הילד שיוולד נחשב כילדו של הבעל המת).
עכשיו שימו לב מה עושה נעמי. בשלב הראשון היא מאתרת קרוב משפחה פנוי ממשפחת אלימלך, שהוא גם "שידוך הולם":

"ולנעמי מידע לאישה איש גבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בועז".


רות הולכת ללקט שבולים, את זה כבר אמרנו. עדיין לא אמרנו איפה. איפה? בשדה של בועז. רות כנראה מאד יפה ומאד בולטת, ותופסת את תשומת ליבו של בועז, שמיד שואל
 "למי הנערה הזאת?"
כשאומרים לו שהיא שבה עם נעמי, הוא מבין שהיא קרובת משפחה. ולא סתם קרובת משפחה. הוא כבר שמע על התאלמנותה, וגם על דבקותה בנעמי.  מיד הוא פונה אליה בחום רב: "הלא שמעת בתי, אל תלכי ללקוט בשדה אחר...".
בועז מורה לנעריו להשאיר לרות את עלומות השיבולים הטובות ביותר, וכן מורה להם לאפשר לה ללקט גם במקומות שאינם מיועדים לכך. אין ספק שבועז מוקסם.
רות חוזרת ושלל רב בידיה.  וכאשר מתברר לנעמי היכן ליקטה ושהתה כלתה היא קולטת מיד  שהפתרון הכלכלי למצבן הוא בר מימוש:
"קרוב הוא לנו האיש, מגואלנו הוא".
זה לא סתם איש, הוא שייך למעגל ה"גואלים" הכלכליים הפוטנציאליים של רות.
נעמי שולחת את רות למשימת פיתוי מחושבת ומתוחכמת. היא מורה לה  להתרחץ, להתבשם, להתלבש במיטב שמלותיה, ואז היא מורה לה לרדת אל הגורן ולהשכב למרגלותיו של בועז, רק אחרי שהוא אכל ושתה (כלומר, לא רעב ולא עצבני). ללא ספק הנחיות נועזות, אפילו על פי הסטנדרטים של היום. נעמי לא מסתפקת בכך. לאחר שהיא מבשלת את הסצינה (לילה, עייפות, אשה שמריחה טוב, לבושה יפה, למרגלותיו של בועז), היא ממשיכה ומורה לרות
 "והוא יגיד לך את אשר תעשין".
טוב, את זה לא צריך להסביר.
אנו נדלג ברשותכם על המשכו של הלילה (המתואר די בפרוטרוט במגילה). בבוקר – בועז מאוהב. גם לנעמי ברור שבועז מאוהב, והיא מרגיעה את רות (שאולי מזועזעת מהשתלשלות העניינים בלילה):
"כי לא ישקוט האיש כי אם כילה הדבר היום"
נעמי צודקת. הפתוי הצליח. בועז רוצה את רות, אלא שישנה מכשלה קלה. בהיררכיית ה"גואלים" הפוטנציאליים (בני משפחתו הפנויים של אלימלך) יש מישהו שקרוב יותר לאלימלך מאשר בועז. לאותו אדם יש זכות סירוב ראשונה לקרקע של אלימלך.
כמו נעמי, גם בועז אינו טיפש, וכשהוא רוצה משהו הוא יודע איך להשיג אותו. הוא מחכה לאותו "גואל" בשער ואומר לו  - אתה הוא גואל הקרקע של אלימלך. אם אתה לא רוצה, דע כי אני הבא בתור אחריך. הגואל עונה – אני אגאל. כלומר, אני אקנה את הקרקע.
אבל אז בועז מוסיף תנאי:
"ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת קנית להקים שם המת על נחלתו".
במילים פשוטות – יש כאן עיסקת חבילה. הקרקע באה ביחד עם האשה. רוצה את הקרקע? עליך להנשא לרות.
הגואל הפוטנציאלי נבהל, עסקת החבילה לא נראית לו (מן הסתם הוא לא ראה את רות...) ואומר
"גאל לך אתה את גאולתי כי לא אוכל לגאול".
השניים מבצעים ביניהם טקס, ואז אומר בועז לעיני כל העדים:
"עדים אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכליון ומחלון מיד נעמי. וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו".
בועז נושא לאשה את רות. הוא גואל את שדהו של אלימלך, וגם מקיים את שמו של המת. כיצד יודעים זאת? כאשר נולד לשניים בן אומרות השכנות (שגם בעולם העתיק ידעו הכל):"יולד בן לנעמי". למרות שהבן הוא בנה של נעמי, הרי שבעצם מקיימת כאן רות את זכר אלימלך, ולכן הילד נחשב כאילו הוא בנה של נעמי.
ואגב השכנות, אפילו הן מודעות להיבט הכלכלי של כל הסיפור. מיד עם לידת בנם של רות ובועז הן אומרות אל נעמי:
"ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל היום ויקרא שמו בישראל. והיה לך למשיב נפש ולכלכל את שיבתך".

באמת סיפור יפה. וצריך לזכור, שיקולים כלכליים אינם מבטלים את ההיבט הרומנטי. זה יכול להיות גם רומנטי וגם משתלם!

להזמנת הרצאות
שם:
דוא"ל:
טלפון:
הערות: